החלטה בתיק רת"ק 13713-02-13

1.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

2.         בקשת רשות הערעור מתייחסת לפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות בחדרה (כבוד הרשמת הבכירה קרן מרגולין-פלדמן) מיום 20/12/12 בתיק ת"ק 23693-06-12, לפיו לאחר שמיעת ראיות - על אף אי התייצבות מטעם המבקשת - חייב את המבקשת לשלם למשיבה החזר של חלק יחסי מן התמורה ששולמה בגין הטיפולים ובסך הכל סכום של 7,143 ש"ח.

            כמו כן, חייב בית המשפט את המבקשת לשלם למשיבה בגין עוגמת נפש בסך של 2,000 ש"ח ועוד הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח.

3.         בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי מדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד, וזאת מאחר שהיא לא זומנה לדיון כדין. לטענתה, לא ידעה על מועד הדיון מאחר שלא זומנה כלל, ועובדה זו נלמדת מהנתונים בתוכנת "נט-המשפט".

            מאחר שהובאה גרסה חד צדדית בפני בית משפט קמא, הרי שפסק הדין מושתת על נתונים חלקיים והמסכת העובדתית בשלמותה לא הובאה בפניו.

            מן המבקשת נשללה זכות הטיעון שלא כדין.

            המבקשת אף הוסיפה ופירטה את התשתית העובדתית מטעמה, וכי הפסקת הטיפולים נעשתה בשל הטבת מצבה של המטופלת, ומיוזמתה, ובמקרה כזה לא זכאית היא להשבת חלק מן הסכום ששולם.

            יתר על כן, לאור מספר הטיפולים שקיבלה המשיבה, קיים חוב של 1,136 ש"ח.

            בנסיבות אלה טענה המבקשת כי יש מקום לבטל פסק הדין שניתן, תוך שהיא נכונה לשאת בהוצאות בגין הדיון הנוסף, על אף שאי התייצבותה נובעת מאי זימון כדין, ולאפשר לה הצגת חוזה ההתקשרות בין הצדדים והבאת כל הטיעון העובדתי הנדרש.

4.         כתב התביעה הוגש על ידי גוזלן רוחמה וגוזלן רעות. על פי כתב התביעה נחתם הסכם בין המשיבות למבקשת ל-10 טיפולים לייזר להסרת שיער מכל הגוף של הגב' גוזלן רעות (להלן: המשיבה ). לאחר מחצית מהטיפולים שלא הועילו ביקשה המשיבה להפסיק ולקבל החזר כספי של מחצית הטיפולים שלא נעשו.

            המבקשת לא הסכימה ורק אז נשלח לה ההסכם. משהוצג לה הסכם, ביטלה את התביעה הראשונה שהוגשה, ואולם משהגיעה המשיבה להמשיך את הטיפולים והמבקשת סירבה לתת לה טיפולים נוספים בשל התביעה שהוגשה ונאמר לה כי עליה לפנות לעורכת הדין, חידשה המשיבה את התביעה.

5.         המבקשת הגישה כתב הגנה וטענה, כי יש למחוק את הגב' גוזלן רוחמה אימה של המשיבה מכתב התביעה, וכי כל התביעה עוסקת בטיפולים המתייחסים למשיבה בלבד.

            לגוף התביעה, טענה המבקשת כי יש לדחות את התביעה על הסף וכי למעשה זכאית היא לתוספת תמורה בגין כלל הטיפולים שניתנו למשיבה.

6.         הדיון נקבע ליום 20/12/12. המבקשת לא הופיעה לדיון. בית המשפט שמע ראיות מטעם המשיבה, לאחר מחיקת גב' גוזלן רוחמה מכתב התביעה, נתן פסק דין על סמך החומר שבתיק.

            פסק הדין ניתן כאמור ביום 20/12/12.

7.         המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק דין. ביום 16/1/13 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט לפיה הורה למבקשת להבהיר מדוע הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין עובר לאותו מועד וכן לפרט באיזה מועד קיבלה לידיה את פסק הדין שניתן.

            לאחר הוספת הפרטים הנ"ל, התברר כי פסק הדין הומצא למבקשת לפני כשבועיים " לידי אחד מסניפי הרשת", והגשת הבקשה עוכבה כדי לברר אם היה זימון לישיבה מיום 20/12/12.

            בהסתמך על הפירוט הנוסף קבעה כב' הרשמת כי בהתאם להודעת המבקשת כנתבעת ולאור הוראות תקנה 12 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1977 (להלן: תקנות השיפוט ), הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין באיחור, וללא טעם המצדיק מתן ארכה, ולפיכך הבקשה נדחתה, ופסק הדין נותר על כנו.

7.         כאמור, לא נתבקשה תשובה ודין הבקשה להידחות.